הסתיים מבצע "הבאת ביכורים"; הכלואים ביריחו הסגירו עצמם לידי צה"ל

14 במרץ 2006

מבצע הבאת ביכורים הוא פשיטת כוחות צה"ל ב-14 במרץ 2006 על הכלא ביריחו במטרה להביא לדין בישראל את רוצחי רחבעם זאבי, שהוחזקו בכלא ועמדו להשחתרר בעקבות עליית החמאס.

רקע[עריכה]

ב-2001 התנקשה חוליית טרור מהחזית העממית לשחרור פלסטין, בהוראתו של מזכ"ל החזית העממית אחמד סעדאת, בשר התיירות רחבעם זאבי. ישראל דרשה מהרשות הפלסטינית להסגיר לידיה את הרוצחים. בעקבות סירוב של הרשות הפלסטינית, הטילה ישראל מצור על המוקטעה ברמאללה, שם התחבאו הרוצחים. תחת תיווך בינלאומי הסתיים המצור בפשרה שנקראה "הסכם רמאללה": המבוקשים יעברו לכלא ביריחו, שם הם יהיו כלואים תחת השגחה בריטית-אמריקנית, ובתמורה ישראל תסיר את המצור מעל יאסר ערפאת. בפברואר 2002 הורה ערפאת לעצור את רוצחי זאבי ולכלאם ביריחו ובמאי 2002 הגיעו למקום הפקחים.

בכיר נוסף המוחזק בכלא יריחו הוא פואד שובאכי, איש הכספים של הרשות הפלסטינית, ואחד מבכירי המעורבים בפרשת ספינת הנשק קארין איי.

עד 2006 ישבו הרוצחים בכלא יריחו, כאשר הם זכו לתנאים טובים מאוד ופוקחו על ידי פקחים מארה"ב ובריטניה. ברם, אחרי שארגון הטרור חמאס ניצח בבחירות למועצה הפלסטינית המחוקקת בינואר 2006, הכריז איסמעיל הניה על שחרור רוצחי זאבי. בנאום פומבי לא הביע יו"ר הרשות מחמוד עבאס התנגדות למהלך, אך הזהיר ששחרורם עלול לסכנם ולחשפם לסיכול ממוקד או מעצר בידי צה"ל. ב-14 במרץ עזבו הפקחים הזרים את הכלא עקב חשש לחייהם. הפקחים הודיעו על המהלך לישראל ולרשות הפלסטינית, אך המהלך לא תואם עם ישראל.

המבצע[עריכה]

ב-14 במרץ, בשעה 10:00 בבוקר לערך, החלו כוחות של צה"ל (בעיקר נח"ל ושריון) וימ"מ לכתר את כלא יריחו ותבעו מהפלסטינים להסגיר לידיהם את אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית, ועוד 3 מחבלים האחראים לרצח השר רחבעם זאבי. הפעולה באה בעקבות מידע מודיעיני על כוונת הרשות הפלסטינית לשחרר את הכלואים במקום. הכתר לווה בחילופי אש שבמהלכם נפצעו מספר פלסטינים ונהרגו אסיר ושוטר. כוחות צה"ל השיבו אש מנשק קל, מקלעים ואף בפגזי טנקים.

בשעות הצהריים הגיעו למקום כלי צמ"ה ממוגנים שכללו דחפורי די-9, מחפרים ושופלים, שהחלו להרוס את הקירות החיצוניים של מתחם בית הכלא. אחר הצהריים מסוקי קרב החלו בירי טילים לעבר שטחים ריקים במתחם ואילו הדחפורים הרסו את קירותיו החיצוניים. בחילופי אש אלה כנראה נהרגו עוד 2 פלסטינים (ובסה"כ נהרגו בין 2 ל-4 פלסטינים).

רוב האסירים בכלא, היושבים בו בגלל סיבות פליליות ולא חבלניות, הסגירו את עצמם לצה"ל. נכון לשעה 17:00, ההערכה היא שמתוך כ-250 אסירים, רק 34-50 מבוקשים, בהם רוצחי זאבי, נותרו בכלא והתבצרו בו. אחמד סעדאת עצמו התראיין לאל-גז'ירה באותו יום ואמר שיסרב להיכנע או להסגיר את עצמו ליד ישראל. לפי דיווחי התקשורת, האולטימטום שנתנו כוחות צה"ל לאסירים היה להסגיר את עצמם או שיהרגו. לעת ערב, החלו דחפורי צה"ל להרוס גם את המתחם הפנימי במטרה ללחוץ על המבוקשים להיכנע ולדחוק אותם למרחב קטן ומוגבל.

הלחץ באמצעות הדחפורים עבד ובשעה שבע בערב הסגירו עצמם כל המבוקשים לידי צה"ל, לרבות אחמד סעדאת ורוצחי זאבי. ההכניעה באה בעקבות שבירתם של השוטרים הפלסטינים במתחם, שהקשר שלהם עם המפקד נאסר יוסוף נותק. הקשר נותק בעקבות מעצר מפקד חטיבת יריחו במשטרה הפלסטינית. ללא קשר עם הוראותיו, הללו לא העידפו לחכות לקריסת המבנה ונכנעו. בעקבות כניעתם הבינו ראשי החזית העממית שאין מי שיגן עליהם מפני פריצה של כוח צה"לי או הפעלת דחפורים, ונכנעו גם כן. [1]

בנוסף להם נעצרו עוד 15 מבוקשים המעורבים בטרור, שילקחו לחקירה, ועוד כ-280 אסירים ושוטרים פלסטינים, שישוחררו.

תגובות למבצע[עריכה]

ישראל[עריכה]

בימין ברכו על המבצע. פלמ"ח זאבי, בנו של רחבעם זאבי המנוח, ברך על המבצע ואמר שזהו יום חשוב לישראל כיוון שביום זה היא עמדה על שלה ונלחמה על החשוב לה [2]. חבר הכנסת אריה אלדד אף אמר שהוא מקווה שרוצחי זאבי ימותו במהלך המבצע. אביגדור ליברמן אמר שהמבצע היה מיותר והיה צריך במקום לשלוח לשם חיילים פשוט "להפציץ את הכלא על יושביו". [3]

בליכוד, במפלגת קדימה ובמפלגת העבודה הביעו תמיכה במבצע ואמרו שהוא מוצדק. הרב מיכאל מלכיאור אמר בריאיון לערוץ הכנסת שהפלסטינים הם האחראים לכך שנפתח המבצע מאחר והם אלה שהפרו את ההסכמים.

מרצ והח"כים הערביים גינו את המבצע וטענו שהוא "תעמולת בחירות" שמבצע אהוד אולמרט. [4], [5]

יוסי ביילין קיבל שיחת חירום מאבו מאזן שבה הציע אבו-מאזן להמשיך את יישום הסכם רמאללה ולבטל את שחרור הרוצחים, בתמורה לכך שצה"ל יבטל את המבצע ויסוג. ביילין קרא לאולמרט לקבל את הצעת אבו-מאזן. [6]

הפלסטינים[עריכה]

הפלסטינים החלו בהפגנות ומהומות המוניות שבשיאן הוצתו באש מספר מבנים, בינהם מרכז התרבות הבריטית ברצועת עזה ומספר רכבים של ארגונים זרים. הם האשימו את ארה"ב ואנגליה בשיתוף פעולה עם ישראל כמו גם הפרת "הסכם רמאללה" ובנוסף, טרוריסטים פלסטינים מהחזית העממית לשחרור פלסטין חטפו בתגובה 14 אזרחים זרים בשטחים ואיימו לרצחם אם לא תופסק הפעולה. בין החטופים אזרחים בריטיים, 3 אזרחיות מצרפת, מרצה אמריקני, 2 מורות אוסטרליות ועיתונאי קוריאני. [7]
כוחות בטחון של הרשות הפלסטינית ניסו לסכל חלק מהפעולות נגד הזרים ובמהלך חילופי אש עם חמושים נהרג פלסטיני אחד ונפצעו עוד כ-10.

קישורים חיצוניים[עריכה]

שתפו את הכתבה