שטניזם: ראיון עם הכהן הגדול של כנסיית השטן

מתוך ויקיחדשות, מקור החדשות החופשי

5 בנובמבר 2007

פיטר ה. גילמור, הכהן הגדול של כנסיית השטן.

בשנות השמונים והתשעים הושמעו האשמות רבות בגין התעללות מינית בילדים ובמבוגרים כחלק מפולחנים שטניים, שלאחר מכן קיבלו את הכינוי "הפאניקה השטנית". בארצות הברית, מקרי ההתעללות בילדים במחוז קרן, משפט גן הילדים מקמרטין ומקרה "מערב ממפיס 3", זכו בסיקור תקשורתי מכל רחבי תבל. מקרה אחד התרחש בג'ורדן, מינסוטה, כאשר ילדים התלוננו על הפקת פורנוגרפיית ילדים, הקרבת בעלי חיים, אכילת צואה ושתן והמתת תינוקות, שלב בו ה-F.B.I נכנס לתמונה. עשרים וארבעה מבוגרים נעצרו והואשמו במעשי ניצול מיני, פורנוגרפיית ילדים ופשעים אחרים בהקשר של פולחנים שטניים. אך רק כנגד שלושה מהם הוגשו כתבי-אישום ושניים מתוך אלו אף זוכו. השופט העליון אנטונין סקאליה העיר בדיון על מקרה זה, "אין ספק כי מקרים כלשהם של התעללות מינית אמנם התרחשו בג'ורדן; אך אין סיבה להאמין כי הם היו רבים כל כך כמתואר בכתב האישום," והגדיר את שיטות החקירה האגרסיביות בהן עשו החוקרים שימוש חוזר ונשנה כפגיעה במהימנות החקירה.

אחד הארגונים השטניים בעלי רמת הנראוּת הגבוהה ביותר - אם כי אחד שלא נחשד או הואשם באף אחד ממשפטי הפאניקה השטנית - הוא כנסיית השטן, שנוסד בידי אנטון זאנדור לה-ויי. חברי הכנסייה, כגון פיטר ה. גילמור, פגי נאדראמיה, בויד רייס, אדם פארפרי, דיאבולוס רקס והמוסיקאי קינג דיאמונד, היו פעילים מול אמצעי התקשורת במטרה להפריך האשמות בגין פעילות עבריינית, וה-F.B.I גם פירסם בעבור הזמן דו"ח רשמי השולל את תיאוריות הקונספירציה שרווחו באותם הימים.

גילמור מרגיש שלעיתים קרובות שטניסטים אינם מובנים או אינם מוצגים כראוי. תורתו של לה-ויי מבוססת על תורה של אינדיבידואליזם, סיפוק-תאוות ומוסריות של "עין תחת עין", המושפעת מפרידריך ניטשה ואיין ראנד; בעוד שפולחניה וכישופיה שאובים ממיסטיקנים דוגמת אלייסטר קראולי. חברי הכנסייה אינם סוגדים -או מאמינים- בשטן או ביצוג נוצרי כלשהו שלו. המלה 'שטן' מקורה במלה העברית 'יריב' ומוצאה מאמונות בני-אברהם, המתייחסות לרוב למלאך. אנשי כנסיית השטן רואים עצמם בתור דורשי-אמת, יריבים וספקנים ביחס לעולם הדתי הסובב אותם.

באחד מימיו הסוערים של אוקטובר, בסנטרל פארק, התיישב כתב ויקיחדשות האנגלית דיוויד שאנקבון לשיחה עם הכהן הגדול של הכנסייה, פיטר גילמור, העומד בראש עדת השטניסטים של לה-ויי למן פטירתו של זה בשנת 1997 (הוא הפך לכהן הגדול בשנת 2001). הם דנו באמונות הכנסייה, בהתרחשויות אקטואליות, ילדיו של לה-ויי וכיצד מיישמים את התורה השטנית בחיים ובעולם האמיתי:

שטניזם תאיסטי (סגידה לשטן)[עריכה]

דיוויד שנקבון: מה יחסכם לשטניזם התאיסטי?

פיטר גילמור: איננו סבורים כי הם שטניסטים. הם אינם אלא מעריצי השטן, עד כמה שזה נוגע לי.

ד"ש: ישנה אחת בניו-יורק המפעילה אתרי אינטרנט רבים.

פ"ג: דיאן ורה? היא פסיכית.

ד"ש: היא גם ויקיפדית. פניתי אליה, אך לא זכיתי למענה.

פ"ג: תחושתי הכנה היא שכל המאמין ביישויות על-טבעיות הוא בלתי שפוי מבחינה מסוימת. בין אם הם מאמינים בשטן או באלוהים, הם זונחים את ההגיון. אם הם באמת מאמינים שהם מתקשרים עם סוג כלשהו של כח עליון.... אתה יודע, הם יכולים להיות דאיסטים ולסבור כי אולי היה סוג כלשהו של כח שהניח את הכול במקומו וכעת לא רוצה שום קשר עם יצירתו. זה כמובן דבר שאינך מסוגל להוכיח. זה גם לא עניין הקשור באמונה, אלא בחירה בין האם היה משהו ואם לאו. אני סבור כי יתכן שזוהי ההחלטה הרציונלית ביותר. אני סבור כי המדע גורם לזה להראות אחרת, אך אינני חושב שמישהו כזה הוא "משוגע". אך כל המאמין בסוג כלשהו של ישות או אלוהות או רוחות או כל דבר בעל מעורבות בחיינו, אינו מישהו שיש לי שום סוג של הערכה כלפיו.

ד"ש: האם הייתה לך אינטראקציה רבה עם השטניסטים התאיסטים?

פ"ג: לא, יש בי אך ורק בוז מוחלט כלפיהם ואין לי כל קשר עמם. אם מישהו פונה אלי ואומר לי שהוא שטניסט תאיסטי אני אומר לו "עוף מפה" [צוחק].

ד"ש: יש לך מושג מה דעתם עליך?

פ"ג: אין לי שמץ של מושג ולא אכפת לי כלל. אני חושב שזה מטורף וזה נוצרי. אם ברצונך להאמין בקיום השטן אז אתה לפיכך גם מאמין בקיום האלוהים ואתה פשוט נוצרי כופר, לא שטניסט.

ד"ש: מהו לדעתך הדבר המניע אותם לסגוד לשטן הנוצרי?

פ"ג: באמת שאין לי מושג, צריך לשאול אותם, אך אני מניח שהם מעוניינים לחוש שובבים ברמה מסוימת. אם הם באמת מאמינים ביישויות אלה, אז עליהם לקבוע מה ערכן בעיניהם. הגנוסיסים נהגו לסבור כי יהוה היה רע; הדמיאורג, וושהאל האמיתי היה משהו הקשור יותר למה שהם חשבו שעל האנושות להיות. כך, אפשר שאנשים אלה סוברים כי יהוה הוא רע ואילו השטן טוב. לדעתי זה מטופש באותה המידה בדיוק כמו להאמין בארנב הפסחא או בזאוס.. זה פשוט.. לא-רציונלי.

כנסיית השטן 101[עריכה]

דיוויד שנקבון: כיצד תגדיר את המלה שטן?

פיטר גילמור: שטן הוא דגם או אופן התנהגות. שטן בעברית משמעו 'יריב' או 'המתנגד'; אחד המקשה קושיות. משום שאנו אתאיסטים ספקנים בכלליות, אנו מטילים ספק בכל צורה של רוחניות. אנו מאמינים שהגשמיות היא כל שקיים ושמימדים אחרים אינם אלא בדיה. כך אנו מתייצבים נגד הדתות המערביות והמזרחיות המקדמות בדיות, מנקודת מבטנו. על כן אנו 'יריבים'. שטן בעבורנו הוא מופת. אנו מתבוננים בדיוקנו כפי שהוא מצטייר אצל "מכתבים מכדור-הארץ" של מארק טוויין, הלורד ביירון או "גן העדן האבוד" של מילטון, בסופו הוא אינו אלא סמל בעל-השראה בעבור כולנו. אנו אומרים כי היינו רוצים להיות מעט יותר כאלה. לא נרכין ראשינו; ניוותר עצמאים. לעד נשאל שאלות.

ד"ש: כנסיית השטן - מהי?

פ"ג: שטניזם יוצא מן אתאיזם. אנו מתחילים עם היקום ואומרים, "הוא אדיש. אין אלוהים, אין שטן. לאיש לא איכפת!" ולפיכך עליך לקבל החלטה למקם את עצמך במרכזו של היקום הסובייקטיבי שלך, מאחר ואיננו יכולים, כמובן, לקיים שום קשר אובייקטיבי עם כל הקיים. אנשים הגורסים שזה אפשרי- זה יהיר והזוי. כך כשאתה שם את עצמך כערך המרכזי בחייך, אתה הופך לאלוהיך שלך. דרך היותך האלוהים שלך, את מרגיש נוח לקבל החלטות באשר למה להעניק ערך ולמה לא. מה שחיובי בעיניך, הוא טוב. מה שפוגע בך, הוא רע. אתה מרחיב הגדרות אלו לדברים שאתה מוקיר ולאנשים שאתה מוקיר. כך שזה למעשה קל מאוד לראות שזוהי פילוסופיה אגוצנטרית.
אך הדבר מצריך גם אחריות, מאחר שאתה הוא הנושא את נטל כישלונותיך והצלחותיך. אינך יכול להתפלל לאלוהים או להטיל את האשמה לפתחו של השטן, או כל אחד אחר, לצורך העניין, בגין מה שקורה לך. זה הכל באחריותך. זהו אתגר בעבור רוב האנשים. רוב האנשים נוטים להיזדקק לסוג כלשהו של תמיכה חיצונית, הם מתבוננים כלפי חוץ ואולי חפצים בסוג כלשהו של דמות הורית על-טבעית, ואפילו בסוג מסוים של סמכות ממשלתית קיימת, בעלת נוכחות בחייהם.

ד"ש: מדוע לטעמך לבני-אדם נטיות כאלה?

פ"ג: סבורני כי ישנם למעשה שני סוגים של אנשים. ישנו סוג האנשים הזקוקים לזה, והסוג שלא- אבל הם החלק הקטן יותר ממיננו האנושי. זה עד כדי כך פשוט.

ד"ש: מדוע אתה סבור שישנם כאלה הנזקקים לאל או לדמות הורית על-טבעית?

פ"ג: אני חושב שהדבר טבעי בעבורם. אינני חושב שזה דבר-מה התפתחותי, כי אם פשוט חלק מטבעם שלהם. הם חשים צורך במשהו עליון, בין אם אנושי ובין אם על-טבעי. והם אינם מסוגלים להמלט מצורך זה.

ד"ש: במרוצת ההיסטוריה, רבות מהדתות והדוקטרינות פותחו על-ידי אנשים מדוכאים בתור דרך להסביר את מנת-חלקם, ושמדכאיהם הולכים "לקבל את עונשם בסופו של דבר." קארל מרקס אמר כי הדת היא האופיום להמונים, משום שהיא גורמת לקבלת הדיכוי בהווה משום שבמימד אחר הצדק יעשה.

פ"ג: ובכן, נראה כי הרעיון של "אל" נובע מהמדכאים, וזו דרך לשלוט בציבור, דרך האמירה, "יש לי קשר עם דמות סמכותית זו וזו ולך אין. אני מיוחד." זהו מקורה של הכמורה, אך גם של רשויות הממשלה והמפלגות, לדוגמא המפלגה הקומוניסטית או המפלגה הנאצית, בנקודות שונות במהלך ההיסטוריה. להם יש את המפתח להנחיית היקום למקום מבטחים, ועל כולם ללכת אחריהם ולהתייחס לדבריהם כתורה מסיני בין אם הם טוענים שמקורה באלוהות או לא. זו הסיבה לכך שכה רבות הן המערכות הפשיסטיות והטוטליטריות המתפקדות כמו דתות, משום שהן שמות את מנהיגיהן ואת כתביהין במעמד קדוש שאין לערער או להטיל בו ספק, אלא פשוט לקבל אותו בשלמותו.עכשיו, יתכן שכמה אנשים ימציאו דת חדשה שאולי תמצא כנגד מערכת קיימת ותעזור להם לחוש טוב יותר בקשר למעמדם כמיעוט, ואז לפעמים דת שכזו מתפתחת ועולה לגדולה, ולעיתים לא. לעתים היא מדוכאת ומפורקת. אלה דברים הטבעיים לבני-מיננו, אנשים חייבים למצוא דרך להתמודד עם קיומם.
בשטניסטים, אנו מתבוננים בקיומנו ואומרים, "איננו הולכים לתור אחר דבר-מה החיצוני לעצמנו. אנו הולכים לפעול במחשבה תחילה. נצא אל העולם וננסה לעשות שינוי, נתמודד באופן מעשי עם כל מה שהחיים יטילו לעברנו. כך ששטניסטים, בלי כל קשר למקום מגוריהם או תחת איזה סוג של תנאים, ינסו להפיק מחייהם את הטוב ביותר שהם מסוגלים לו, לפי יכולותיהם ובתיאום ללעולם הסובב אותם. איננו מצפים מכל השטניסטים להיות גאונים, אנו מצפים מאנשים ליטול את כל מה שהטבע חנן אותם בו, ולעשות עמו את המיטב. כך שבמובן זה, אנו מאתגרים את חברי הכנסייה; האידאליזם היחיד שלנו מכוון כלפי עצמנו. אנו מנסים להתבונן בעצמנו ולהבין את מידת הפוטנציאל הטמון בנו, באילו כשרונות חוננו. ואז אנו מנסים לקחת אותם, להשקיע בהם עבודה מהסוג שצריך, ולעשות עמם את הטוב ביותר שלנו.

מה יהיו המניעים שלהם לעשות משהו עבור אחרים ולא רק עבור עצמם? האם בכלל יהיה מניע כזה?

פ"ג: הו, לחלוטין! זה תלוי בך לבחור את ההעדפות שלך. דרך היותך אגוצנטרי אתה יכול לבחור את הערכים שלך.

ד"ש: למשל, אני מוצא ערך במה שאני עושה עבור ויקימדיה, למרות שזה בחינם, יש בכך עדין ערך...

פ"ג: ללא ספק! מה שאתה עושה, דויד, הוא דוגמא שטנית. כל הרעיון של שטניזם הוא, שוב, לבחור בערכים שלך, ואם אתה הופך להיות מישהו שבאמת מרגיש שהוא רוצה להתנדב בבתי חולים.....כמה מחברינו מתנדבים בארגונים עבור חיות משום שאנחנו בכלליות מוקירים חיות וחושבים שהם הרבה פחות טמאות מאשר אנשים המחזיקים בערכים הנוגדים את טבעם. אז, שטנסיטים נותנים מעצמם לעיתים קרובות מאוד.

משום שערכינו מקורם ב"אנוכי", אנשים שמנסים להגיד לעצמם שהם חייבים להיות לא-אנוכיים לא מסוגלים להבין מדוע אתה תהיה נדיב אם אתה בנאדם אנוכי. אבל אני חושב שזו יותר חשיפה של הטבע שלהם, כלומר שאם לא היה להם איזשהו כוח חיצוני שיצווה עליהם להיות נחמדים אל אנשים, הם היו נוולות! אנו השטניסטים, משום שאנו נינוחים, אוהבים את חיינו, אוהבים את האנשים שמעשירים את חיינו ונהנים מהדברים שסובבים אותנו, אנו באמת מסוגלים לתת מעצמנו. אלים יכולים להיות נדיבים! לכן כאשר אתה האל של עצמך, אתה יכול להיות שמח לתת!

ד"ש: כיצד שטניסט יגדיר רשע?

פ"ג: רשע זה מה שמזיק לך ולדברים שאתה מוקיר. זה עד כדי כך פשוט.

ד"ש: לאנשים מסוימים מרגישים צורך כפייתי לאנוס, ולפיכך מזיק להם לא לפעול לפי צורך זה. נגיד שזה היה מזיק עבור מישהו לא לצאת ולאנוס מישהו אחר, כיצד שטניסט היה מתייחס למצב כזה?

פ"ג: אזי אנו צריכים להיכנס לתוך התחום החברתי, ואנו מאמינים שכחיות חברתיות, יש לנו אמנה חברתית. כאשר אנו מתמודדים עם אנשים אחרים, הגישה שלנו היא שאנו מבקשים לעצמנו את החופש המקסימאלי, ואת מקסימום האחריות מבלי להפר את זכויות האחר כלל האפשר. לפיכך נסכים על חוקים כך שלא נצטרך לבזבז את כל זמנינו בהגנת הטריטוריה שלנו, במצב של התבצרות תמידית. לכן כל מי שהולך לצאת ולהתקיף אנשים שאינם ראויים לכך, הוא מישהו שנעריך כפושע ונאסור אותו או נתמודד עמו בכל דרך הנראית מתאימה, בין אם זו תרפיה, סמים, או אם אינם מסוגלים לשלוט בעצמם- הוצאה להורג.

ד"ש: הוצאה להורג אינה בלתי-מוסרית בשטניזם.'

פ"ג: לא בהכרח, אבל באופן הכרחי נעדיף להתרחק מהאפשרות שלממשלה יהיה את הכוח לקחת ולהוציא אותך להורג, משום שאיננו סומכים על אנשים שיהיו רציונאליים, או כנים, וראינו לעיתים קרובות כל כך- במיוחד בעזרת מבחני דנ"א- שהרבה אנשים נכלאו והואשמו ברצח על לא עוול בכפם. זה לא צודק. אז זה לא עד כדי כך רחב, "אנחנו מקבלים הוצאה להורג וזה בסדר גמור!".

ד"ש: "טבחו בכולם!" [צוחק]

פ"ג: בדיוק! אבל ישנם מצבים מסוימים בהם זה יהיה מתאים. למשל, כאשר קולין פרגוסון ירה בכל האנשים האלה. אסור לבזבז שום זמן על זה.

ד"ש: אבל האם הממשלה היא זו שצריכה לבצע זאת?

פ"ג: אני חושב שלממשלה יכולה להיות היכולת הזאת, אבל תחת שליטה. צריכה להיות הפרדת רשויות. כל הרעיון הזה בארה"ב שהוא תוצאה של כל כך הרבה צורות שלטון קודמות הוא משהו שאנו מרגישים שהוא נחוץ. איננו חפצים בשום סוג של ממשלה מגלומנית בעלת כוח מוחלט שיכולה לעשות לאזרחיה את כל אשר עולה ברוחה. שטניסטים הם בדרך כלל ליברטיאנים. הם עשויים לבחור לתמוך בממשלות שונות אם זה עשוי להועיל למה שהם מנסים להשיג בחייהם, אבל באופן מהותי שטניסטים הם בכלליות ליברלים. אנחנו היינו מעדיפים ממשלות בלתי-מתערבות ככל האפשר.

ד"ש: יש לכם "עשרת דברות"?

פ"ג: יש לנו את "תשע ההצהרות השטניות", אבל אין לנו דברות שהן כמו חוקים נגד חטאים. יש לנו "11 חטאים" שהם צורות התנהגות שאיננו רוצים לקחת בהן חלק. עבורנו, אנו מנסים ליצור מצב בו יש לנו סוג של יחסי גומלין עם אנשים שעשויים להועיל לנו. אבל איננו מציבים כאלו חוקים שמישהו יעניש אותך אם תעבור עליהם. אז בשטניזם יש מצבים בהם אתה בועט בעצמך ואומר "מדוע עשיתי משהו מטומטם שכזה? לא אעשה זאת בפעם הבאה". זה טוב יותר עבורך. אנשים אחרים אינם משנים ברמה הזאת: אל לך להיות אהבל.

ד"ש: האם ישנם אתרים או מקומות בעלי חשיבות לכנסיית השטן?

פ"ג: לא, אין לנו באמת אדמה קדושה או משהו מאין זה. עבור השטניסט, אם יש איזושהי סוג של ארכיטקטורה שאתה מחבב, או מקום שאתה אוהב לבקר בו—ישנם אנשים שאוהבים לבקר במקומות בהם יש סצנות שטניות או היכן שיש עניין היסטורי. אבל אין מקום שהוא שטני באופן מיוחד.

ד"ש: אף מקום בעל חשיבות טבעית?

פ"ג: ובכן, זהו היקום. אנחנו מביטים בזה כמו קארל סגן ואנו אבק כוכבים, אנו עשויים מהחומר של כוכבים מתפוצצים. אנו השטניסטים מביטים בעולם בהקשר המופלא הזה- שזה מה שאנחנו חלק ממנו, וזה באמת מרגש. איננו צריכים לקדש מקום מיוחד בו, אלא אם כן אתה מוצא מקום שאתה באמת נהנה ממנו. המקום בו נולדת, אולי, או המקום בו גדלת. אנשים מסוימים מתעניינים בדמות היסטורית כלשהי ומצביעים על מקום בו טירה נבנתה או קרב מסוים נערך, או פרט מסוים עמד על שלו בגבורה.

ד"ש: אם מישהו רוצה לחקור את אמונותיכם, מה עליו לקרוא?

פ"ג: "התנ"ך השטני" הוא המקום להתחיל בו, משום שהוא ספר היסוד של הכנסייה. כל ספריו של אנטון להווי שווים קריאה. "המכשפה השטנית" מסכם בתוכו את מהות הכישוף הנמוך, שהוא המושג שלנו לאופן בו אתה מתפעל אנשים על בסיס יום-יומי כדי לגרום להם לעשות את מה שטוב עבורך. הוא מכוון כלפי נשים משום שאנו חושבים שזה בסדר גמור עבור נשים להשתמש במיניות שלהן על מנת להשיג את מה שהן רוצות. זהו חלק מהטבע, אז לכו על זה! הצלחה דורשת לבוש מתאים! אבל זה עובד גם עבור גברים. בכל עת בה אתה צריך להקסים אנשים. זוהר משתלם, "מכשפה השטנית" יעיל לכך. יש לו גם אוספים של מאמרים, בנוסף לכך, ו"הפולחנים השטניים" שהוא יותר עבור מסגרת רשמית, בו תרבויות שונות נחקרו כדי לראות איזה סוג של הדמיות שטניות היו בהן. פולחנים יכולים להיות מהנים כשעושים אותם בקבוצות גדולות, אבל אינם משהו שחייבים לעשותו. הנה אחד רוסי, הנה אחד צרפתי, הנה אחד גרמני... הנה מיסה שחורה--- איך יהיה לערוך כזה דבר? בשטניזם מיסה שחורה אינה דבר שאנחנו ממהרים בשקיקה לעשותו, משום שעד כמה שנוגע לנו- נצרות היא עניין שאבד עליו הכלח. אלא אם כן אתה מרגיש שבחייך הייתה לנצרות השפעה נורא שלילית שברצונך להיפטר ממנה, זה די חסר טעם.

והספר שלי, "כתבי הקודש השטניים", שווה קריאה, משום שהוא מסכם היכן היינו, היכן אנו כעת ולאן אנחנו הולכים מכאן. אז אם תבחר רק שניים, הייתי אומר לקרוא את "כתבי הקודש השטניים" ואת "התנ"ך השטני", משום שאז יהיו לך שני הקצוות הספרותיים של למעלה מארבעים שנות קיומה של כנסיית השטן.

על אירועים אקטואליים ופוליטיקה[עריכה]

ד"ש: ברצוני לתת לך מספר מצבים פוליטיים ולשאול כיצד שטניסט היה מתמודד עמם.

פ"ג: בסדר, אבל אני רוצה להקדים ולומר שאיננו באמת קובעים לאנשים את ריקעם הפוליטי. אנו מרגישים שכל שטניסט שהוא חבר בכנסייה חייב להחליט את ההחלטות הללו לפי הערכים האישיים שלו, לכן יכול להיות מגוון רחב של תשובות התלויות באנשים שאתה מדבר איתם, בין אם זה הפלה, החלטות ממשלתיות לצאת למלחמה....

ד"ש: אז אתה יכול פשוט לדבר בשם עצמך. אם היית ראש ממשלה—

פ"ג: [צוחק]

ד"ש:---איך הייתה מתמודד עם הבעיה הישראלית-פלסטינית?"'

פ"ג: אין לי פיתרון לעניין. אם היה לי, הייתי הולך ומספר לאנשים על כך, משום שאני לא רואה את עצמי כפוליטיקאי או כמגשר בין יחסי אנוש. אני מודע לכך שיש בעיות משני צדי המתרס ושכאשר אנשים נלחמים על טריטוריה, בדרך כלל האנשים שיש להם את הכוח מנצחים ואז כותבים את ההיסטוריה- והעולם ממשיך הלאה. אבל יש לנו כאן מצד שישנם שחקנים גדולים יותר מאחורי האומות, וזה משמר את הקונפליקט. כך שאו שהם ינהלו משא ומתן, או שצד אחד ינסה להשמיד את הצד האחר ו"לנצח" ואז לעבור הלאה, שזה מה שקורה בדרך כלל.

ד"ש: כיצד הם עוברים על עקרונות שטניים בקונפליקט הזה?

פ"ג: לכל צד יש את המטרות שלו. אני הייתי אומר שלהרוג אנשים שהם בסך הכל בני אדם חפים מפשע, זה נוגד את הפילוסופיה השטנית. טרוריזם, באופן פרטני, מנוגד לשטניזם משום שאנו מרגישים שצדק הוא חשוב- משמע לתת לאנשים את מה שמגיע להם. לפוצץ מישהו שסתם שוטט לו, זוהי גישה חסרת צדק. זה נוגד את האמנה החברתית, ואנו מתנגדים לאנשים המעורבים בטרור.

ד"ש: מה בדבר נישואין חד-מיניים?

פ"ג: תומך בכך לחלוטין.

ד"ש: הפלה?

פ"ג: אני חושב שאנשים צריכים לעשות שימוש באמצעי מניעה במקום להשתמש בהפלה כפיתרון קל. שוב, הרעיון הוא להיות אחראית עבור עצמך ולא להיכנס להריון בין אם את רוצה או לא אלא אם כן את בכנות מעוניינת לגדל ילד. מאחר ויש לנו התפוצצות אוכלוסין כללית, אני חושב שהפלה היא משהו שבסדר לעשותו, אבל לא כדי לנקות אחרי יחסי מין בלי אחראיים של אנשים.

ד"ש: מדוע אינך מתייחס לכך כאל רק עוד ניתוח כמו כל האחרים? יש אנשים שעוסקים בפעילות ספורטיבית ואינם מכירים במגבלותיהם וכך נתפס להם שריר או אפילו צריכים ניתוח בעקבות זה.

פ"ג: אני הייתי מביט בכך כאילו אני הייתי העובר, לא הייתי רוצה להישאב החוצה. [צוחק]

ד"ש: אז העובר הוא ישות בעלת רגשות?

פ"ג: לא בהכרח, זו רק חתיכה של רקמה ורוב חיי אדם אינם באמת שווים הרבה בקנה המידה הגדול. ביקום, חיי הפרט הם למעשה חסרי משמעות, זה בערך כמו טיפות בגל שמתנפץ כנגד סלע. למי אכפת מהטיפות? הדרך בה החיים עובדים היא שהם עושים כמויות אדירות של זנים של מה-שאלו-לא-יהיו, והם ממשיכים לנוע מבחינה ביולוגית. אני פשוט חושב שאם אני הייתי העובר בעצמי, היה לי את הפוטנציאל להפוך לבנאדם שהוא אני. לא הייתי רוצה להישאב החוצה.

ד"ש: מתי לדעתך החיים מתחילים?

פ"ג: החיים נמצאים שם, בין אם הם בעלי תודעה או ערך הוא עניין לויכוח.

ד"ש: אתה מתכון שהם מתפקדים רק ברמת התא?

פ"ג: כן, אלו חיים. זירעונים וביציות הם חיים, הם אורגנים, אתה לא יכול להגיד שאלו לא חיים. אבל אני חושב שמה שאת מחפש הוא הרעיון שנוצרים רוצים להגיד מתוך קונספציה. אם אנשים רוצים לעשות הפלה, זה באמת לא מפריע לי, אני פשוט חושב שבאמת צריך להיות יותר אחראיים. זה פשוט יותר הגיוני. אמצעי מניעה זה קל!

ד"ש: הרבה אנשים לא אוהבים אמצעי מניעה.

פ"ג: והרבה אנשים הם מטומטמים ובלתי אחראיים, אז----

ד"ש: אבל האם בשטניזם אחריות לא מסתכמת בלהגדיר אותה לעצמך? נדמה שההצהרות שלך מגיעות מבסיס התחלתי של "מהי אחריות?" "מהי חפות?" בעוד שאמרת קודם לכן שהרבה מהדברים האלו מוגדים לפי מידות אישיות.

פ"ג: נכון, נכון. אנו מאפשרים לאנשים להגדיר זאת עבור עצמם, לחלוטין. אבל לדעתי האישית, צריך לנסות להתמודד עם האנשים סביבך באופן שאתה לא מאמלל את חייהם אלא אם כן ישנה סיבה טובה שתצטרך לעקוף זאת.

ד"ש: מי המועמד המועדף עליך לנשיאות?

פ"ג: אף אחד, בינתיים! [צוחק]. כרגע, אין באמת מועמד אחד שמדבר אלי יותר מאחרים. אני מרגיש בכלליות שכל כך הרבה מועמדים בעלי חסרונות כה רבים, שזו באמת בחירה בפחות גרועה שבאפשרויות. מוצאת חן בעיני החולצה הלאבקרפטית הישנה: "קת'ולו לרשות הממשלה! מדוע לבחור באפשרות הפחות מזיקה מבין השניים?" [צוחק]

ד"ש: אם הייתה לך בחירה בין ג'וליאני וקלינטון?

פ"ג: כנראה הייתי הולך על הילרי קלינטון. ג'וליאני התנהג כמו פשיסט שכזה לפני אסון התאומים. הוא ניסה להשתמש בקתלויות שלו כדי לשלוט באמנות שהוצגה בעיר הזאת. זה היה לא יאומן! הפופולאריות שלו הייתה בשפל. זה היה רק לאחר אסון התאומים שהוא יזם דברים שמנהיג דרוש לעשותם ושגורמים לאנשים להרגיש יותר בנוח שהרייטינג שלו קפץ בחזרה למעלה. אבל הוא בהחלט לא היה מישהו שזכה בעבר להערכה רבה.

ד"ש: מדברים על זה עכשיו יותר ממקודם

פ"ג: כמו שצריך עכשיו כשהוא מועמד לרשות הממשלה. אנשים צריכים להזכיר את זה!

ד"ש: זו שאלה של עד כמה זה יחדור למודעות האמריקנית שהפכה אותו למיתוס

פ"ג: זה העניין: הוא באמת היה כל כך במעמד של מיתוס בנקודה הזאת. אנחנו בונים גיבורים, וכה רבים מהאנשים באמת ובתמים מתייחסים לתיאורים אידיאליסטים ולא לאלו המציאותיים. עלינו לחקור את הדברים האלו כל הזמן ולהיזהר.

סמלים דתיים ושטניים[עריכה]

ד"ש: אתה יכול להסביר את הלוגו שלכם?

פ"ג: חותם הבאפומט. מטאליסטים אומרים "באפו-מיי!" משום שהם רוצים לקחת אותו מהטמפלרים הצרפתיים, שבמשפטים שלהם הוא הופיע במקור. אך אנחנו מסבירים אותו כפנים של עז באמצעו של כוכב מחומש. העז מסמלת גשמיות. במצרים העתיקה, עזים נחשבו כייצוגים סמליים אלוהיים של תאווה, ואנו חושבים שתאווה היא גורם חשוב בביולוגיה ששומר על המשכיותו של המין האנושי, אז אנו מעריכים אותה. הכוכב המחומש למען האמת בא מן הפיתגורים. זוהי צורה אחת בה כל מרכיב הוא במרחק יחס הזהב זה מזה. זהו סמל מתמטי יוצא מן הכלל של שלמות, שלמות אורגנית בפרט. משום שאנו חיים אורגנים ונהנים מהרעיון של להשלים את עצמנו, הכוכב הזה מתאים לנו בדיוק ומכניס באופן מושלם את ראש העז בתוכו. עכשיו- מסביבו ישנם שני עיגולים- אחד הנוגע בקודקודים של הכוכב והשני סובב את הראשון. ביניהם אותיות בעברית המתחילות בתחתית וממשיכות נגד כיוון השעון כשהן מאייתות "לויתן". במיתולוגיה היהודית, לויתן היה הדרקון האדיר מהתהום, דמות רבת עוצמה שאפילו יהוה פחד ממנה. אז כל הדברים האלו כשמצרפים אותם יחדיו יוצרים את הסמל שאנטון להווי זיהה עם שטניזם באופן ייחודי. כשהוא החל את כנסיית השטן, בדרך כלל צלבים הפוכים נחשבו שטניים, והוא ראה את היסודות השונים האלו וחש שזהו סמל חיובי שניתן לקשור לשטניזם שהוא ייצר.

ד"ש: חלק גדול מהסמליות מתייחס להרבה מיתוסים ואמונות תפלות, ועם זאת אתה מתנגד לדברים מעין אלו. כיצד אתה מסביר כיצד שתי הנטיות האלו מסתדרות?

פ"ג: אנו יוצאים מנקודת התייחסות בה אנו לוקחים את הניגודים ומוצאים להם צד שלישי, דרך למזג ביניהם. אתה יכול למצוא זאת אפילו בתיאוריה המרקסיסטית- דרך למצוא ניגודים ולהמציא שילוב חדש בין התזות והאנטיתזות השונות. אז טקסיות היא טבעיות עבור בני אדם, משום שלבני אדם יש מודעות המשתמשת במושגים. סמלים מאפשרים לנו לשמור מידע רב יותר בפוקוס התודעתי, יותר מאשר ניתן היה לו נשמרו בנפרד. כך שסמלים הם משהו שאנו מתפקדים באמצעותו. הם חלק מטבענו. אז להשתמש בפעילויות טקסיות שהן סמליות ובעלות משמעות עמוקה עבורנו הן דבר משותף למיננו, אם אתה מביט בהיסטוריה שלנו מציורי המערות ועד כל תרבות הקיימת כיום.

ד"ש: זה די קשה לחשוב על סמל שאינו מתייחס לאמונה תפלה בצורה כלשהי.

פ"ג: ללא ספק! ולכן אנו חושבים שאם כבר משתמשים בהם לעיתים קרובות כדי לתמוך באגדה, למה לא לתת אפשרות להשתמש בהם כדי לחקור את החלק הפנימי של טבענו. עבורנו, כאשר אנו עושים טקס- לו אנו קוראים כישוף גבוה- אנו מכנים זאת "תא הפחתת לחץ אינטלקטואלי". זהו מקום בו אנו משחררים את הרגשות שלו, כלומר כל סוג של רגש שמכשיל אותנו, ואנו משתמשים בסמלים שהכי מעוררים אותנו למטרה זו. אנו משאירים את כל זה בתא הפולחן. אתה נהנה מהשינוי-העצמי הנגרם באמצעות הפסיכודרמה בפולחן שם אתה מתנקה מכל הרגשות שמעכבים אותך ואז אתה יוצא החוצה ובעצם מממש את חייך, אתה עושה את מה שעליך לעשות באופן רציונאלי כדי להעשיר את חייך ככל יכולתך.


המלחמה בעירק: נקודת מבט שטנית[עריכה]

ד"ש: האם לדעתך התמדתנו במלחמה בעיקר היא דוגמא להריגת אנשים חפים מפשע?

פ"ג הו, כמובן שחפים מפשע נהרגים בכמעט כל מלחמה. זה לא משנה אם זה רק עירק, משום שישנן אוכלוסיות אזרחיות שכלואות בין אנשים מסוימים בעלי מטרות אישיות, והאזרחים האלו רק רוצים לחיות את חייהם.

ד"ש: מה זה "חף מפשע"?

פ"ג: לא להיות מעורב בסכסוך מסוים. אם אתה רק חי את חייך ועושה את מה שאתה צריך לעשות כדי לשרוד, בעל עבודה, מספק מזון למשפחתך- זה להיות חף מפשע.

ד"ש: כיצד המלחמה בעירק השפיעה על הדרך בה אתה תופס את עולמך?

פ"ג: היא לא שינתה אותה אפילו במעט. אני רואה אותה כהתנהגות אנושית כרגיל. ההיסטוריה מלאה תוקפים. עירק עבורי היא מקום מעניין בו היה משטר טוטליטארי בשליטה על הפלגים הדתיים, וכעת כשהשלטון הזה הוסר, הפלגים הדתיים רוצים להשמיד זה את זה. אני חושב שזה שיעור עבור רוב האנשים להגיד תראו כיצד הדתות הללו היו חשובות עבור אנשים שתמיד חיפשו שליט עליון, והם מצאו את השליט הגשמי הזה בדמותו של סדאם חוסיין, ועכשיו כשהשליט הזה שבאמת היה קיים כבר איננו, כל אחד מהם הולך אחר הפרשנות האישית שלו לישויות שלו ורוצה לטבוח אחד בשני. זה רק מראה כמה רעילה קנאות פונדמנטליסטית מסוגלת להיות, שהיא עבורי הדבר הכי מסוכן בכל החברה האנושית.

ד"ש: זה מה שאתה מחשיב הסכנה הגדולה ביותר לאנושות?

פ"ג: כן, כל קנאות פונדמנטליסטית היא סכנה עצומה. אני מבקש שתהיה לאנושות תרבות חילונית ופלורליסטית. צריך לאפשר לאנשים ללכת אחר כל סוג של פנטזיה או דת שהם רוצים, כל עוד הם לא כופים על אנשים אחרים לעשות דברים המבוססים על סוג כתבי הקודש שלהם. אז הסכנה הגדולה ביותר לזה היא הפונדמנטליסטים האלו שרוצים להכריח אנשים לתוך המסגרות הדתיות שלהם. הם רוצים לכלוא אנשים שעוסקים בפעילות מינית בלתי הולמת לפי הטקסטים שלהם. זה יהיה מעניין לראות בעתיד אם אנשים יתעוררו לסכנה הזאת ויחליטו איכשהו לשים רסן להתנהגות שכזו ולסרס אנשים שבעצם נמצאים במסע קידוש השם, בין אם הם נוצרים, מוסלמים או מכל דת אחרת, משום שאנחנו ראינו בעבר את הקתוליים מענים אנשים למוות באינקוויזיציה, אז המהפכה התרחשה וכתות ופלגים שונים רצחו זה את זה. היו טובחים בכופרים. אז זהו לא משהו שרק דת אחת אשמה בו.


על העיר ניו-יורק[עריכה]

ד"ש: כיצד אתה מרגיש בנוגע לכך שיקראו להלס קיטצ'ן (בעברית: מטבח גיהינום), היכן שאתה גר, בשם קלינטון?

פ"ג: אני מתעב את זה. היא צריכה לדבוק במה שהיא באמת, והיא מטבח גיהינום.

ד"ש: כשאתה רואה כיצד ניו-יורק משתנה סביבך—אני גר כאן כבר כמעט שבע שנים, ואפילו כעברתי לכאן היא הייתה מאוד שונה.

פ"ג: אני אוהב את הנלוזות, את ההיסטוריה, אני אוהב לראות את ניו-יורק כמעין טווח מדהים של הגבוה ביותר והשפל ביותר ואני לא חושב שצריך לנקות את ניו-יורק ולהפוך אותה למשהו בסגנון דיסני.

ד"ש: אבל זה קורה.

פ"ג: זה בדרך לשם. אני עשיתי מיסה שחורה עבור הבי-בי-סי במועדון ההלפייר (אש גיהינום) הישן, והוא כבר איננו וחברת אפל (Apple) מקימה חנות בשכונה הזאת. [צוחק] כולם פשוט מרגישים עכשיו שזה בטוח להסתובב כל הזמן. ישנם עדין חלקים בצ'יינהטאון שהם עדין די מסוכנים.

ד"ש: להיכן אתה חושב מועדות פני התרבות? האם הגרסא המחוטאת כאן כדי להישאר?

פ"ג: לא, בגלל שאם אתה מסתכל על כל דבר שכעת הוא זול, פעם הוא היה חדש ומהודר ומרהיב. אז, בנקודת זמן זו, ניו-יורק היא ארץ מנהטן, היא עבור תיירים והפכנו אותה כמעט למעין סימולציה של לאס-וגאס. אבל זה ישתנה. ברגע שלא יהיה שווה יותר להזרים כסף כדי לשמור על החזות הזו, כל החספוס מסביב לקצוות יתגנב חזרה פנימה. הוא עודנו כאן, הוא פשוט מסתתר בשעות היום. עדין יש כאן כל מני סוגי פשע מוזרים שמתרחשים בעיר כשאתה רואה חדשות.

ד"ש: אתה רואה את זה בכל עיירות הרסט בלט הישנות. רידינג, פנסילבניה, הייתה אחת מהערים המסוכנות ביותר שאי פעם הסתובבתי בה, ואני חשבתי, "כך בטח הרגישה ניו-יורק של 1982".

פ"ג: כן, אני עברתי לניו-יורק ב1980- זה בהחלט היה קשה!" [צוחק]

ד"ש: חבר שלי פעם אמר שאם תקח מישהו מניו-יורק של 1982 ותשתול אותו בניו-יורק של 2007, הדבר הראשון שהיה אומר זה "מאיפה כל האנשים האלו צצו?!" שהרחובות פשוט היו שוממים בימים ההם".

פ"ג: גם אני ככה. היכן שאני גר הנוף אל השקיעה נעלם בגלל שני מבני לוקסוס הוקמו שם. הם בונים עוד שניים בנוסף לאלו. אני לא יודע מי אלו האנשים האלו או מאיפה הם משיגים את כל הכסף משום ששכר הדירה הוא 6,000$ (ששת אלפים דולרים אמריקאים) לחודש עבור הדירות האלו, ואני תוהה מי מבזבז את כל הכסף הזה ומסתובב בעיר כאילו היא כמו כל קניון פרברים משעמם.

מרלין מנסון[עריכה]

ד"ש: מרלין מנסון הוא חבר כנסייה?

פ"ג: כן, הוא חבר שניתנה לו דרגת כוהן כאות כבוד. כששואלים אותו בנוגע לשטניזם הוא מסוגל להסביר אותה באופן רהוט ביותר. אבל המוזיקה שלו היא האמנות האישית שלו. מופעי הבמה שלו הם אישיים לו, ואינם באמת מדגימים מהי שטניזם באופן ספציפי.

ד"ש: זה יותר עניין של תדמית.

פ"ג: כן, הוא יצר תדמית. אנחנו אומרים שאנשים שוכחים אורתודוקסיות ישנות- תרבות שהייתה פעם מקובלת או נפוצה בשלב זה או אחר, אנשים שוכחים אותה. מה שבראין וורנר עשה הוא לאמץ מראה של דייויד בואי ואליס קופר, לשחזרו ולשים עליו עטיפה חדשה, והוא עשה מזה הון.

ד"ש: האם הוא חבר פעיל?

פ"ג: הוא בעל דרגת כבוד של כוהן, אבל הוא עסוק בעניינים האישיים שלו. אם ישאלו אותו בנוגע לפילוסופיות שלנו הוא יכול להסבירן. דבר מעניין הוא שכשהאלבום הראשון שלו יצא שנינו נפגשנו בפאנל שעשינו בנוגע לגזענות במוזיקה שהיה בחסות מגזין סקונדס (Seconds Magazine). אף אחד לא ידע מיהו בראין וורנר בזמן ההוא, והוא ניגש אלי ונתן לי דיסק והיה כולו בתחפושת שלו. אבל הוא אמר "אני שמעתי עליך ורציתי לפגוש אותך", אז הלכנו הצידה ודיברנו קצת ותוך כדי כך הבנתי שהוא באמת מבין בשטניזם. אני אמרתי לאנטון להווי שהבחור הזה די חכם, והגימיק שלו הולך להיות מוצלח מאוד. הוא המריא מיד, וכאשר מרלין מנסון תייר בקליפורניה, הוא ביקש להיפגש עם אנטון להווי והוא התרשם. הוא באמת בחור מתוק וכנה, בלי שום קשר למה שכל העולם רואה רק בהצגה ובאמנות שלו.

על הכנסייה לאחר אנטון להווי[עריכה]

ד"ש: האם לכנסיית השטן יחסים עם כנסיות אחרות?

פ"ג: בכלל לא. איננו אקומניים.

ד"ש: נראה שיש דתות פאגאניות והומניסטיות שעוקבות אחר הפילוסופיה הכללית שלכם...

פ"ג: לא הייתי אומר זאת. רוב הדתות הפאגאניות הן תיאיסטיות ברמה זו או אחרת. הם בדרך כלל חושבים שהישויות שלהם קיימות באופן מסויים. איננו מאמינים שהשטן קיים כישות. אני חושב שישנם כמה פאגאנים שיתכן שתופסים את האלים או האלות שלהם כארכיטיפים בלבד, ובמובן הזה הם קרובים לעמדתנו משום שניתן להסתכל על סמל השטן כארכיטיפ. אבל בכלליות, איננו מרגישים שיש לנו קשר לאף סוג של ארגון דתי.

ד"ש: מהם מספר החברים בכנסיית השטן?

פ"ג: אנחנו אף פעם לא חושפים מספר. הסיבה לכך, שאותה המייסד שלנו הגה ואני מסכים איתו ודבק במדיניותו- היא שאם אנשים חושבים שיש מעט מדי מאיתנו, הם נוטים לא לרצות לקחת אותנו ברצינות. אם הם חושבים שיש יותר מדי מאיתנו, הם חושבים שאנחנו מהווים איום. היה אפילו מקרה עוד בזמן הפאניקה השטנית בשנות השמונים המאוחרות ושנות התשעים המוקדמות שהועלתה הצעת חוק לאסור את דת השטניסטית משום שהם חשבו שאלו כל מני מטאליסטים שמסתובבים ומקריבים תינוקות, עושים סמים ומפיקים פורנוגרפיית ילדים. כמובן, כפי שעכשיו אנחנו יודעים, אלו היו בעיקר אנשים שהיו נוצריים אוונגליסטים גבוליים שהעמידו פנים, ואז הם האשימו בני משפחה וגרמו לכליאתם, או שהציגו את עצמם כתרפיסטים וכנגד רובם הוגשו טביעות ומאז הם צונזרו כראוי.

ד"ש: האם הכנסייה שגשגה לאחר פטירתו של להווי?

פ"ג: כן. חלקית הודות לכך שאנו מנצלים את הטכנולוגיה של האינטרנט והמדיה העולמית: אתר האינטרנט שלנו קולט אלפי כניסות כל יום וממשיכים לתרגם את הספרות שלנו למגוון שפות שונות מכל העולם. הספר שאני כתבתי, "כתבי הקודש השטניים", יצא לאור בכריכה קשה באפריל והכריכה הרכה יוצאת החודש. כבר יש לי תרגומים לחמש שפות שיוצאים לאור ואני מנהל משא ומתן עבור אחרים. אנחנו משגשגים, ויש לנו מספר רב של חברים.

ד"ש: במה עוסק הספר שלך?

פ"ג: הוא אוסף של מאמרים שכתבתי במשך העשרים שנים האחרונות אודות הפילוסופיה השטנית, כיצד מיישמים אותה. אני מדבר על מוזיקה מאחר ואני בהכשרתי מלחין- למדתי באוניברסיטת ניו-יורק. יש לי תואר ראשון ושני במוזיקה והלחנה, בעיקר בהתמקדות בעבודת תזמורת. קונספציה אחת בספר שרציתי להפריך היא הסטריאוטיפ ששטניזם תמיד מקושרת עם מטאל ועם קול עוגיפלצת (Cookie Monster). זה שטניזם? לא.

ד"ש: לא כולה נשמעת כמו ג'ין לאבז ג'יזבל (Jean Loves Jezebel)

פ"ג: לא. מוזיקה שטנית היא ייחודית עבור כל אדם. אז עבורי, מוזיקה שטנית היא הסימפוניה, שהיא לדעתי צורת האמנות הגבוהה ביותר. אז בטהובן, מאהלר, ברוקנר, שוסטקוביץ' – עבורי זוהי חלק מהמוזיקה השטנית ביותר שאי פעם נכתבה משום שהארכיטקטורה שם, האקספרסיביות שם, ההשתקפות על המצב האנושי- הכל נמצא בה והיא לא אידיאליסטית. היא בעיקר ספקנית או מראה מה האדם מסוגל לעשות. ואני אוהב ארכיטקטורה. קתדראלות הן נפלאות. אני לא מתעב אותן משום שמשתמשים בהן למטרות דתיות. יש עליהן סמלים, אבל אני יודע שאלו רק סמלים. אני גם אוהב גורדי שחקים.

ילדיו ונכסיו של אנטון לה-ויי[עריכה]

ד"ש: האם לילדיו של ד"ר לה-ויי יש איזשהו קשר לכנסייה בכלל?"'

פ"ג: בנו, זרקסיס הוא חבר משום שהוא ביקש להיות. אנו בדרך כלל לא מרשים לאנשים מתחת לגיל שמונה-עשרה להצטרף. נהגנו לאפשר לאנשים להצטרף ברשות הוריהם, אבל משום שאנשים כל כך אוהבים להגיש תביעות, ביטלנו את האפשרות הזאת. אנחנו פשוט לא רוצים לקחת את הסיכון שהורים כלשהם יגידו "כן, זה בסדר אם הילד שלי יצטרף לכנסיית השטן", ואז יחליטו שזו הסיבה לכך שאינם מצליחים לשלוט בילד שלהם. אנחנו פשוט לא מוכנים להיגרר למקום כזה. אבל אם לחברינו יש ילדים שמעוניינים, הם יכולים להשתתף ולהפוך לחברים, אבל זו הדרך היחידה שאתה יכול אם אתה לא מבוגר באופן חוקי. אז לזרקסיס התאפשר לקבל חברות משום שאימו הייתה הכוהנת הגדולה לתקופה מסוימת, והיא עדיין חברה.

ד"ש: אבל זינה לא?

פ"ג: לא, היא עזבה לפני שנים. היא לא ממש פיקחית ומאוד קנאית. היא ובן זוגה לחיים, ניקולוס שרק, התחתנו כמדומני. הם רצו להשתלט על כנסיית השטן בנקודה מסוימת ורצו שאנטון לה-ויי יפרוש, אבל הוא היה איש לוחמני ואמר "אין מצב!" אז הם עזבו בעצבים וברחו לאירופה ואמרו "אמריקה מושחתת ונוראית ואנחנו הולכים לבצר את אירופה!". הם שיחקו בלהיות מיסטיקנים נאצים, שזה די מצחיק משום שלשניהם יש דם יהודי. הם ממש כמו ליצנים. אז הם הצטרפו למקדשו של סת, שהיה ארגון שהתפצל מכנסיית השטן לפני הרבה שנים, ב1975, כאשר מישל אקווינו-

ד"ש: בהתבססות על האל המצרי?"'

פ"ג: כן, והם תיאיסטים. הם מאמנים שסת קיים ושהכוהנים שלהם יכולים לתקשר איתו ושהמייסד שלהם הוא הקול של סת. אז, זה כאילו, טוב שהם ניקו את עצמם החוצה מהכנסייה. אבל זינה הלכה והצטרפה אליהם והפכה לכוהנת הגדולה בגלל שלמישל אקווינו יש את האובססיה הזאת לאנטון לה-ויי, כפי שניתן להסיק בביטחון מאחר והוא כתב עליו ספר באורך כאלף עמודים, אז הוא הפך אותה לכוהנת הגדולה של הארגון. אז היא עזבה כדי ליצור אירגון סתיאני אפילו יותר אורתודוקסי בשם "הסערה" שעבורו הוא פשוט מגוחך. כזו תיאטראליות. הבת הבכורה שלו, קרלה, היא לא בחורה חכמה במיוחד. היא פחות או יותר הסתובבה מאחורי הקלעים ומדי פעם הייתה יוצאת החוצה כדי לדבר בציבור ולתמוך באביה. כאשר זרקסיס נולד היא נעשתה ממורמרת משום שלא הייתה במרכז תשומת הלב. קרלה הייתה טיפוס קנאי. היא התרחקה מאביה, דבר שהכאיב לו מאוד.

ד"ש: כיצד הויכוח המשפטי מסביב לרכוש הסתדר בסוף?

פ"ג: הם הגיעו לסידור בסופו של דבר. מה שקרה בסוף הוא שהוא כתב צוואה. הרעיון של אנטון לה-ויי היה שאם הוא היה מכיר בכך שהוא הולך למות, הוא היה נכנע למוות, אז הוא לא רצה ללכת אל עורך דין ולכתוב צוואה. הוא היה מאוד לוחמני והייתה לו נקודת מבט משלו על זה. אז הוא כתב לבסוף צוואה וחתם עליה, אבל לא ניתן עליה אישור של נוטריון ולא היו עדים אז כשהיא הגיעה למשפט הם אמרו שהיא לא מספיק טובה. הם ביסודו של דבר חילקו את הכל בני שלושת הילדים, אז קרלה, זינה וזרקסיס קיבלו כל אחד חלק מהנכסים.

ד"ש: מי קיבל את זכויות היוצרים לתנ"ך השטני?

פ"ג: הקניין. הכסף שמורווח ממנו מתחלק לשלושת הילדים. כמו כן יש אחוז קטן ממנו שהולך לבת זוגו של לה-ויי, דאינה האגרטי (היא אומרת לה-ויי). אבל הם מעולם לא התחתנו ונפרדו בשנות השמונים המוקדמות. היא הלכה ועזבה את השטניזם ותבעה אותו עבור מזונות והוא היה צריך למכור את ביתו בגלל כל העניין הזה, והוא מכר אותו לחבר ותיק שהיה גם חבר בכנסיית השטן. דאינה קיבלה ערמה של כסף ואחוז קטן מהספרים שנכתבו עד לאותו זמן. מדי פעם היא מתגנבת וצצה מהפריפריה כדי להגיד "הא! אני דאינה לה-ויי!" וזה כאילו, היית דאינה האגרטי והיית די מעורבת בזה, אבל עוד לפני שהתרחשה הפאניקה השטנית את עזבת ולא היה לך שום קשר עם זה. היא מעולם לא הייתה מישהי שכתבה או אמרה משהו בעל ערך. היא פשוט הייתה אשתו הבלונדינית היפה של אנטון לה-ויי. היא הייתה דמות ציבורית בובתית ללא סמכות של ממש, אבל לא יעילה מעבר לכך.

קישורים חיצוניים[עריכה]

מקורות[עריכה]